רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. דָּבָר שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ לְשֵׁם חוּלִין וּלְשֵׁם קָרְבָּן מַהוּ לוֹסַר עַצְמוֹ בוֹ. וְהָא תַנִּינָן. קוֹנָס. קוֹנָסָא שְׁמָהּ. וְהָא תַנִּינָן שְׁבוּתָה. שְׁפוּתָה שְׁמָהּ. וְהָא תַנֵּי בַּר קַפָּרָא. חֶרֶס. לֹא חַסְפָּא הִיא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן גְּבוֹהַּ הוּא. הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְשׁוֹן אוּמּוֹת הוּא. כְּגוֹן אִילֵּין נֵיוַותָּאֵי דִּינוּן קַרֵייָן לְחַסְפָּא כַסְפָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִרְאִין הַדְּבָרִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִין לְנָזִיר נָזִיק כֵּן אֲנִי אוֹמֵר. נְזִיר פְּסִילִים לֹא יְהֵא נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
כן אני אומר נזיר פסיליס לא יהא נזיר. בתמיה בשביל שהוא מדבר בל' נלעג לא יהא נזיר דאיצטריך התנא להשמיענו זה אלא ע''כ אפי' במקומות אחרים שאין קורין לנזיר כן מיירי ומשום כינוי נזירות היא. פסיליס היא נלעג לשון בפסיקתא בפסוק את מי אשלח שלחתי לעמוס והיו קורין אותו פסיליס:
אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק. שהן מדברים בל' עלגים ועמקי שפה:
נראין הדברים. אנזיק נזיח דמתני' קאי הא דאיצטריך לאשמועינן שהן כינוי נזירות במקומות אחרים שאינם רגילים לדבר כן ואפ''ה כינוי הוי:
כגון אלין ניוותאי. על שם העיר ובמס' שבת והרגו ניוותי אחד. והן קורין לחספא כספא וכן קונח קונס כמו קונם:
לשון אומות הוא. אכינויין דמתני' קאי דסבירא לי' לשונות נכרים הן שנודרים בלשונם כך:
אמר ר' זעירא. לא היא דלשון גבוה הוא ומשמעותו נמי לשון חמה כדכתיב האומר לחרס וגו' והילכך אף אם הולכין אחר משמעות הלשון אמרינן דעתו היה לאסור לגבוה הואיל ואמרו בלשון נדר:
לא חספא הוא. בתמי' אפ''ה אמרינן דאין הולכין אחר משמעות הלשון וש''מ דאזלינן לחומרא ואם אמר חרס ככר זה עלי כינוי לקרבן הוא:
והא תני בר קפרא. בברייתא חרס שג''כ כינוי קרבן הוא:
והא תנינן קונם. וקס''ד דיש בו נמי משמעות דבר חולי' שמשתמשי' בו בלשונות ואפ''ה אזלינן לחומרא ואמרי' דעתו הי' לשם קרבן:
קונסא שמה. ודחי לה הש''ס שכך הוא שם הכינוי קונם קונח קונס ולא שיש בו משמעות לשון והבנת דבר אחר וכן בשבות':
דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן. שיש להבין בו משמעות דבר לשום חול ומשמעות לשון קרבן מהו שיאסר עצמו בו:
הלכה: הָאוֹמֵר קוֹנָם קוֹנָח כול'. עַד כְּדוֹן עַצְמוֹ. מַהוּ שֶׁיַּקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בִּלְשׁוֹן קוֹנָם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ. הַשְׁאִילֵינִי קַרְדּוֹמָךְ. אָמַר קוֹנָם קוֹרְדּוֹם יֵשׁ לִי. קוֹנָם נְכָסַיי עָלִי. וְיֵשׁ לוֹ קוֹרְדּוֹם. נְכָסָיו אֲסוּרִין שֶׁאֵין לַזֶּה קוֹרְדּוֹם. אָמַר רִבִּי תַחְלִיפָא קַיסָרַייָא. 3b שַׁנְייָא הִיא. שֶׁבּוֹ בְלָשׁוֹן שֶׁהִתְפִּיס אֶת הַקַּרְדּוֹם בּוֹ בְלָשׁוֹן הִתְפִּיס אֶת הַנְּכָסִים. מַה נַפְשֵׁךְ. קָדַשׁ קוֹרְדּוֹם קָֽדְשׁוּ הַנְּכָסִים. לֹא קָדַשׁ קוֹרְדּוֹם אֲפִילוּ הַנְּכָסִים לֹא קָֽדְשׁוּ. אִילּוּ אָמַר. קוֹנָם קוֹרְדּוֹם יֵשׁ לִי. וְחָזַר וְאָמַר. קוֹנָם נְכָסַיי עָלַי. וְיֵשׁ לוֹ קוֹרְדוֹם. נְכָסָיו אֲסוּרִין. יֵאוּת. אָמַר רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן חֲנַנְיָה. אִילּוּ אָמַר. נְכָסַיי מוּתָּרִין. וְקָם לֵיהּ. יֵאוּת. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁאֵין לַזֶּה קוֹרְדּוֹם. הָא אִם יֵשׁ לוֹ קוֹרְדוֹם נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקָּדַשׁ קוֹרְדּוֹם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקָּֽדְשׁוּ נְכָסִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָדָם מַקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בִּלְשׁוֹן קוֹנָם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עד כדון עצמו. עד כאן לא שמענו במתני' דקונם לשון נדר הוא אלא באוסר דבר על עצמו:
מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם. אם יכיל להקדיש נכסיו בקונם שיאסרו על כל העולם או שיאסור נכסי חבירו עליו:
נשמעינה. לזה מן הדא דתני בתוספתא וה''ג כמו שהוא שם אמר לו השאילני קרדומך אמר קונם קירדום יש לי קונס נכסי' עלי ויש לך קורדום נכסיו אסורין בידוע שאין לזה קורדום (ובתוספתא קאמר קורדום שאני קנוי והיינו הך כלומר שלא קניתי קורדום אחר וזה איני משאילך שאני צריך לו ובבבלי פ''ד דף ל''ה הברייתא בנוסחא אחרת) וה''פ קונם נכסים עלי כלומר אחר שלא רצה זה להשאינו חזר המודר ונעצב על כך ואמר לו קונם נכסיך עלי אם יש לך קורדום ואינך רוצה להשאילני:
נכסיו אסורין בידוע שאין לזה קורדום. כלו' עד שיודע בבירו' שאין לזה קורדום וש''מ דיכול לאסור נכסי חבירו עליו בקונם:
שנייא היא. הך ברייתא ואין אתה יכול לפשוט ממנה דהתם טעמא שבו בלשון שהתפיס כו' כלומר מפני שהמדיר אמר מתחילה קונם קורדום עלי אם יש לי ולפיכך כשחזר המודר ואמר קונם נכסים עלי מגו דנתפס הקורדום בלשון קונם שאמר המדי' נתפסו גם הנכסים בו בלשון שאמר חבירו כדמסיק הטעם דמה נפשך קדש קורדום כלומר אם יש לו קורדום וקדש הוא שהרי אסר עליו והילכך קדשו גם הנכסים על זה לא קדש כו' ועיקר הטעם משום דנתפס בלשון שאמר המדי':
אילו אמר קונם קורדום יש לי וחזר ואמר נכסיי עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות. כלומר אילו אמר המדי' ג''כ אח''כ קונם נכסיי עליך והוי אמרינן בזה נכסיו אסורין שפיר הוי ש''מ דיכול לאסור נכסיו על חבירו בל' קונם אבל עכשיו שאמר זה המוד' להמדי' טעמא אחרינא איכא שבו בל' שהתפיס זה הקורדום נתפסו הנכסים לזה:
אמר ר' יהושע בן חנניה אילו אמר. כלומר דר''י ב''ח מהדר לאוקמי הוכחת הש''ס מהאי ברייתא דע''כ מיכרח הוא דנאסרין הנכסים על חבירו בלשון קונם דאילו אמר נכסי מותרין וקם ליה יאות כלומר אי הוי תני כן אם אין לו קירדום נכסיו מותרין ותו לא שפיר נוכל לומר דטעמא משום דבו בלשון שהתפיס המדי' הקורדום נתפסו ג''כ נכסיו כשאמר המודר והילכך אם אין לו קורדום להמדי' שיתפס בקונם נכסיו ג''כ מותרין לזה דאדעתא דהכי מודר אם יש לו והרי אין לו:
לא אמר אלא שאין לזה קורדום. כלומר אבל השתא דקתני דנכסיו אסורין עד שנודע בבירור שאין לזה קורדום:
הא אם יש לו קורדום. כלומר הא אם אפילו יש לנו ספק אם יש לו קורדום נכסיו אסורין כדקתני בידוע דוקא ואע''ג דליכא עכשיו קורדום בבירור דנימא טעמא הוי משום דבו בלשון שהתפיס הקורדום הותפסו הנכסים ואפ''ה קאמ' נכסיו אסורין:
הדא אמרה כו'. כלו' וא''כ השתא שפיר שמעינן דקדש הקורדום אם יש לו וקדשו הנכסים לעולם אע''פ שאין כאן טעם משום דנתפס בלשון הראשון וש''מ שאדם מקדיש נכסיו לשמים בלשון קונם:
מִיתְנֵי. שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁבוּקָה שְׁקוּעָה שְׁקוּרָה. נֶדֶר. דְּנָדַר בְּמוֹהִי בְּמוֹמֵי דְנָדַר מֹשֶׁה וַיּוֹאֵל מֹשֶׁה. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לִינָן אָֽמְרִין בְּמוֹמֵי דְנָדַר שָׁאוּל וַיּוֹאֵל שָׁאוּל. יְמִינָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. שְׂמֹאלָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי מִתַּנְיָה. דִּכְתִיב וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ לַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
וירם ימינו ושמאלו. וכתיב וישבע אבל בבבלי נזיר דף ג' ילוף לה דימין גופי' איקרי שבועה דכתיב נשבע ה' בימינו ונ''מ דלא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה כדאמר התם:
ימינא הרי זו שבועה. והאומר ימין ככר זה עלי אסור וכן שמאל ככר זה עלי:
ולמה. אין אנו אומרים דאם אמר בשבועה שנדר שאול נמי כינוי שבועה היא דהא ג''כ כתיב גביה ויואל שאול. ולא חש הש''ס לתרץ הקושיא דשאני התם דכתיב ויואל שאול את העם וממשה שפיר ילפינן על שבועת עצמו:
נדר דנדר במוהי. כלומר דמפרש הא דקתני במתני' נדר במוהי לא שאמר במוהי לחוד דלאו כלום הוא אלא שנשבע בשבועה שנשבע משה כדמפרש ואזיל במומי והוא לשון שבועה דנדר משה ובמוהי הוא כינוי למשה דמצינו שבועה גביה דכתיב ויואל משה והיינו דתנן נדר במוהי כלומר שצריך שיזכי' נדר שנדר משה וכן קאמר בבבלי עד דאמר במומתא דאמר מוהי:
מיתני. כמו אנן מיתני ויש לגרוס כן כלומר אנו שונין במשנה אלו השנים שבותה שקוקה ותני ר''ח בברייתא והוסיף אלו שבוקה כו':
משנה: 4a לֹא חוּלִים לֹא אוֹכַל לָךְ לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי טָהוֹר וְטָמֵא נוֹתָר וּפִיגּוּל אָסוּר. כְּאִמְרָא כַּדִּירִיים כָּעֵצִים כָּאִישִּׁים כַּמִּזְבֵּחַ כַּהֵיכָל כִּירוּשָׁלֵם נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
כמזבח. כקרבנות של המזבח וכן כהיכל כירושלים:
משמשי המזבח. כף ומחתה ומזרקות כדמפרש בגמ':
האומר ירושלים. בנא כ''ף לא אמר כלום ות''ק פליג עליהו ומתני' דקתני בכולהו בכ''ף ר''י הוא ואין הלכה כר''י:
כדיריים כו'. כדפרישי' במתני':
מתני' לא חולין לא אוכל לך. דמשמע הא מה שאני אוכל לך לא יהיה חולין אלא קרבן כדמפרש בגמ' דמכלל לאו אתה שומע הין ובנוסחת הבבלי לחולין שאוכל לך ובפתח (צ''ל בקמץ) הלמ''ד דמשמע לא חולין אלא קרבן:
כאישים. כקרבנות שעל האש ובגמרא מפרש כאש המזבח:
לא כשר לא דכי. מה שאני אוכל לך:
טהור וטמא נותר ופיגול. אם אמר טהור או טמא שאוכל לך דהיינו קדשים שנוהג בהם טומאה וטהרה ואע''ג דתרומה נמי שייך בה טומאה וטהרה סתם נדרים להחמיר:
נותר. קדשים שניתותרו:
פיגול. שחישב עליהן בשעת עבודה לאכלם חוץ לזמנן או חוץ למקומן:
כאימר'. כטלה הקרבן:
כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:
כעצים. כגזרי עצים של מערכה:
הלכה: לֹא חוּלִין לֹא אוֹכַל לָךְ כול'. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ לָא יְהוּ חוּלִין אֶלָּא קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הא מה דאנא אכיל. פירושא דמתני' נקט כדפרישית במתני':
לֹא כָשֵׁר לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כשר. דעתו לא כשר לי אלא למזבח:
לֹא דְכִי לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ.
טָהוֹר לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
טהור למזבח ולא לי. כדפרישי' במתני' שאמר טהור שאוכל לך או טמא שאוכל לך ולפיכך אנו מפרשים טהור למזבח ולא לי קאמר או טמא לי ולא למזבח דודאי דעתו הי' שיהא כקרבן מה שאוכל לך:
טָמֵא לִי וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ. כָּשֵׁר וְדָכִי מִטָּהוֹר וְטָמֵא. לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי מִלְּטָהֵר וְטָמֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
כשר ודכי מטהור. כמו לישנא אחרינא הוא דהכי מיתפרשא כשר ודכי מלהיות טהור שטמא אי נמי לא כשר ולא דכי מלטהר וטמא כלומר דבמתני' מיירי שאמר לכלהו לא כשר ולא דכי טהור וטמא ודעתו שלא יהיה כשר ודכי מלטהר אלא טמא שאני אוכל לך:
פִּיגּוּל. לֹא שַׁנְייָא. הִיא פִיגּוּל שֶׁלָּעוֹלָה הִיא פִיגּוּל שֶׁלִּשְׁלָמִים. נוֹתָר שֶׁלָּעוֹלָה הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. נוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים לֹא הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. אָמַר הֲרֵי עָלַי כַּנּוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים מָהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
פיגול לא שנייה היא כו'. כלומר בפיגול ודאי אין חילוק בין פיגול של עולה לפיגול של שלמים ובשניהם לא היה להם שעת הכושר מעולם דהרי נשחט חוץ לזמנו:
ניתר. אבל בנותר יש חילוק דשל עולה לא היה לו שעת הכושר ואפילו קודם שניתותר לא יצא מידי מעילה לעולם ואם אמר כנותר של עולה בהא פשיטא לן דאסור:
נותר של שלמים היה לו שעת הכושר. כלומר בנותר שלמים ודאי הי' לו שעת הכושר קודם שניתותר ולפיכך בעי האומר הרי עלי כנותר של שלמים מהו אם בעיקרא קא מתפיס ודעתו היה כקודם שנעשה נותר ומותר אי כדהשתא קא מתפיס ואסור. וכה''ג בעי דלא איפשיטא היא בבבלי דף י''ב:
כְּאִימְרָא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּאִימָּר תְּמִידָא. תַּמָּן אָֽמְרִין. כִּוְולַד חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּאֵילוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּאִימְרָא דְלָא יְנַק מִן יוֹמוֹהִי. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיתְנֵי. כָּעֲזָרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִיתְנֵי. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיתְנֵי. כְּדִישׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְנוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כאימרא. ופליגו בה כאיזה אימרא:
תמן. בבבל אמרין כוולד חטאת כלומר אע''פ שלא אמר כדבר הקרב על המזבח כאימרא דתמיד אלא כוולד חטאת דלמיתה אזלא ה''ז נדר בקרבן:
תני ר''ח. בתוספתא מסייע לר''ל דקתני כאימרא דלא ינק מן יומוהו וזהו אילו של אברהם אבינו:
על דעתין דרבנן דתמן ניתני כעזרה. כלומר דהש''ס מדייק לדברי רבנן דתמן דאף שאין דעתו בקרב ע''ג המזבח נדר בקרבן א''כ ניתני נמי במתני' אם אמר כעזרה. א''נ הואיל ואין שייך למזבח הוי ליה לפרש ולומר כאימרא בעזרה ושפיר הוי מפרשינן דעתו על ולד חטאת דבעזרה הוא דמשכחת לה כגון שילדתו שם והיינו דקאמר בעזרה משום דלא שייכא על המזבח:
ניתני כקרבנות המזבח. סתם וכאילו של אברהם אבינו שהיה קרבן מזבח ובשלמא לר' יוחנן ל''ק דלהכי נקיט כאימרא משום דדעתו על התמיד וסתם תמיד אימרא הוא:
על דעתי' דרבי יוחנן. נמי איכא למידק דמאי שנא כאימרא דתמידא דנקט ואי משום שהוא תמיד בכל יום א''כ ניתני נמי כדישון מזבח הפנימי והמנורה שהן נמי בכל יום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source